<h1>ארחות חיים הלכ' שבועות ונדרים סימן ט"ז</h1>
<h2>דף סז.</h2>
דרשו רז"ל לעולם ידבק אדם בשלשה דברים בחליצה ובהבאת שלום ובהפרת נדרים ואמרו ז"ל שבידו להפר נדרי [בתו] ואשתו. ובתו משתגיע לעונת נדרים ועונת נדרים הוא מי"א שנים ויום א' אם יודעת לשם מי נדרה ואם אינה יודעת לשם מי נדרה אין נדרה כלום. נדרי אשתו משתכנס לחופה עד שיגרשנה. ונערה מאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה ואין אחד מהן מפר לבדו. מת הבעל נתרוקן רשות לאב. ואין מפר האב לבדו. מת האב [לא] נתרוקן רשות לבעל. מיהו בעוד ששניהם חיים אם הפר הבעל ולא הפר האב [או הפר האב ולא הפר הבעל] ועברה על נדרה אינה לוקה.
<h2>דף עו:</h2>
ומפר כל היום עד חשכה. ואם הפר האב ולא שמע הארוס ולמחר שמע אינו יכול להפר. ואם לא שמע [הארוס] ונתאלמנה או נתגרשה [בו ביום] ונתקדשה לאחר אביה ובעלה [האחרון] מפירין נדריה ואם שמע וגרשה איבעיא לן אי גירושין כשתיקה או (בהודאה) [כהקמה] ולא איפשיט ולכאורה יש להחמיר.
<h2>דף עז:</h2>
כתב הר"ם במז"ל כיצד הוא מפר אומר מופר או בטל או אין נדר זה כלום וכיוצא בדברים שענינם עקירת נדר מעיקרו ואע"פ שאינה מכרת באותו לשון מופר בין שאמר בפניה בין שאמר שלא בפניה אבל אם אמר לה אי (אפשר) [אפשי] שתדורי או אין כאן נדר הרי זה לא הפר. וכן האומר לאשתו או לבתו מחול לך או מותר לך או שרוי לך וכל כיוצא בדברים אלו שאין הבעל והאב מתיר כמו חכם אלא עוקר הנדר ומפירו. ויש לבעל ולאב להפר נדרים אפילו לא חלו ולא נאסרה בהן (כמו) [כגון] שאמרה היין אסור עלי אם אלך למקום פלוני הרי זה מפר אע"פ שעדיין לא הלכה וכן כל כיוצא בזה.
ונדר שהופר מקצתו [לא] הופר כלו וכן כתב הר"ם ז"ל [שאין אומרים נדר שהופר מקצתו הופר] כלו כדרך שאומרים בהתרה. ובעל וכן אב שאמרו בלשון התרה לא אמרו ולא כלום ואם אמר לה טלי ואכלי צריך לבטל בלבו אך בכל לשון שישמע [ממנו] בטול הנדר מעיקרו הרי זה מותרין. ומפירין נדרים בשבת בין לצורך השבת בין שלא לצורך ולא יאמר לה בשבת מופר לך אלא מבטל בלבו ואומר לה טלי ואכלי או טלי ושתי וכיוצא בו.
<h2>דף עט.</h2>
ונשאלין על ההקם ביום שמועה ואין נשאלין על ההפר פירש אם קיים נדרי אשתו או בתו ונחם הרי זה נשאל לחכם בו ביום ומתיר לו הקמתו וחוזר ומפר לה בו ביום אבל אם הפר לה ונחם אינו יכול לישאל לחכם כדי שיחזור ויקיים. וצריך להפר ביום שמועה. והמקיים בלבו מוקם והמפר בלבו אינו מופר אבל המבטל אינו צריך להוציא בשפתיו אלא מבטל בלבו וכופה אותה לעשות בין עשתה בין שלא עשתה בטל הנדר.
כתב הרמנ"ע אשה שנדרה שלא לשורר או שלא לשמוע קול שיר בעלה מפר לה בו ביום לפי שהבעל מפיר נדרי (אשתו כיון שיש בהן) ענוי נפש [וזה קרוי ענוי נפש] כדאיתא פ"ק דמועד קטן [ט' ע"ב] עושה אשה תכשיטין במועד אמר ליה כגון מאן (ד)אמר ליה כגון אמך אמר ליה האלהים אפילו אמא דאמך היינו דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא. וכ"ש שאם נדרה שלא תתקשט בבגדי צבעונין וכו' עוד כתב שכל אדם יכול לאסור ספרו לחבירו שלא ללמוד בתוכו עכ"ל.
<h2>דף עט:</h2>
כל הנדרים והשבועות האב מפר ביום שומעו שנ' כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום. אבל הבעל אינו מפר אלא נדרי ענוי נפש ושבינו לאשתו פירוש כגון שנדרה או נשבעה שלא תכחול ולא תתקשט או שלא תאכל מפירות מדינה זו או שלא ליהנות [לבריות] אע"פ שאין הבעל בכלל יפר משום דברים שבינו לבינה שלא יהא צריך [להביא לה ממדינה אחרת או] להאכילה משלו בלבד. וכן אם אסרה בהנייתה על אומה כגון היהודים או הגוים הרי זה יפר. אך נדרי ענוי נפש מפרים לעולם ונדרים שבינו לאשתו אין מופרין אלא בעודה תחתיו ומפירין אותן אע"פ שלא חלו וכן נמי דעת (הר"ם במז"ל) [הר"י מקורביל ז"ל והר"ף ז"ל] כתב וצריך עיון בנדרים [גבי אנסבא אתתא וכו'] דהתם משמע דאינו מתיר עד שיחול הנדר ושמא גבי בעל שאני וצ"ע נמי במסכת שבועות ע"כ כגון שאמרה הרי עלי נדר שלא לאכל בשר אם אלך למקום פלוני. ואין מפר אלא אם כן שמע. ונדרים אחרים אינו מפר.
<h2>דף פא:</h2>
ואם נדרה מדברים שהיא משועבדת לבעלה אין צריך להפר והר"ם במז"ל כתב שצריך להפר אפילו הקדישה מעשה ידיה אינו נאסר במעשה ידיה מפני שמעשה ידיה משועבדים לו (אפילו) [אע"פ] שאמרו השחרור והחמץ וההקדש מפקיעין השעבוד חכמים עשו חוזק לשעבוד הבעל שאינה יכולה להפקיעו מפני שהוא מדבריהם אבל צריך להפר שמא יגרשנה ותהיה אסורה לחזור לו ע"כ.
<h2>דף פז:</h2>
ונדר שהופר מקצתו [לא] הופר כלו וכן כתב הר"ם ז"ל [שאין אומרים נדר שהופר מקצתו הופר] כלו כדרך שאומרים בהתרה. ובעל וכן אב שאמרו בלשון התרה לא אמרו ולא כלום ואם אמר לה טלי ואכלי צריך לבטל בלבו אך בכל לשון שישמע [ממנו] בטול הנדר מעיקרו הרי זה מותרין. ומפירין נדרים בשבת בין לצורך השבת בין שלא לצורך ולא יאמר לה בשבת מופר לך אלא מבטל בלבו ואומר לה טלי ואכלי או טלי ושתי וכיוצא בו.
שמע שנדרה ושתק ואמר מה ששתקתי שלא הייתי יודע שהייתי יכול לבטל או לא הייתי יודע שזה נדר יפה [יפר].
